תיאור
"מזמור לתודה" (תהלים ק') הוא אחד המזמורים האהובים והנפוצים ביותר בתפילה ובעולם המחשבה היהודי. הוא קצר (חמישה פסוקים), עוצמתי, ומייצג גישה של הכרת טוב ושמחה.
מעניין לראות איך הדמויות שדיברנו עליהן קשורות או מתייחסות למושגי התודה והשמחה שבמזמור זה:
1. המזמור בהקשר ההלכתי וההיסטורי
-
בבית המקדש: המזמור נאמר בזמן הקרבת "קורבן תודה". הקורבן הובא על ידי אדם שניצל מסכנה (ארבעה שצריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים).
-
בתפילת שחרית: אנו אומרים אותו בכל יום (למעט שבתות, חגים וערבי חגים, בהם לא הקריבו קורבן תודה כי הוא כלל חמץ).
2. בראי הדמויות שסקרנו:
-
אדמו"ר הזקן (חב"ד): המזמור פותח במילים "הריעו לה' כל הארץ". בחב"ד מדגישים שהתודה אינה רק רגש, אלא ביטול העצמי (מודה = מודה על האמת). אדמו"ר הזקן מסביר שהודיה ושמחה הן הכלים היחידים שדרכם ניתן "לפרוץ" את המחסומים של הנפש הבהמית.
-
הרב קוק: עבורו, "מזמור לתודה" הוא ביטוי לאופטימיות הקוסמית. הוא ראה בעולם מקום של טוב מוחלט, והאמין שעל ידי אמירת תודה אנו מתחברים ל"נשמת העולם" ששואפת תמיד להיטיב.
-
החפץ חיים: הדגיש מאוד את עניין הברכה וההודיה כתיקון ללשון הרע. "מי שפיו רגיל להודות ולהלל, לא יהיה רגיל לקטרג ולגנות". הוא ראה בתודה כלי לחיזוק האמונה בהשגחה פרטית.
-
הרבי מלובביץ': הרבי נהג להדגיש את הפסוק "עבדו את ה' בשמחה". הוא טען שהשמחה והתודה הן הדרך המהירה ביותר להביא את המשיח, כי הן מראות שאנו סומכים על הקדוש ברוך הוא בלב שלם.
מילות המזמור ומשמעותן:
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ. (ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה: בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. (ג) דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים: הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. (ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה: הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. (ה) כִּי טוֹב ה', לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ.
3. נקודה למחשבה (מתורת החסידות):
כתוב במדרש ש**"לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים, וקורבן תודה אינו בטל"**. מדוע? כי בעולם מושלם לא יהיו חטאים (ולכן לא יהיו קורבנות חטאת), אבל הצורך להגיד "תודה" על עצם הקיום ועל הטוב האלוקי רק ילך ויגדל.
האם תרצה שאצור לך תמונה אומנותית המשלבת את פסוקי המזמור עם מוטיבים של ירושלים או אור?
"מזמור לתודה" (תהלים ק') הוא אחד המזמורים האהובים והנפוצים ביותר בתפילה ובעולם המחשבה היהודי. הוא קצר (חמישה פסוקים), עוצמתי, ומייצג גישה של הכרת טוב ושמחה.
מעניין לראות איך הדמויות שדיברנו עליהן קשורות או מתייחסות למושגי התודה והשמחה שבמזמור זה:
1. המזמור בהקשר ההלכתי וההיסטורי
-
בבית המקדש: המזמור נאמר בזמן הקרבת "קורבן תודה". הקורבן הובא על ידי אדם שניצל מסכנה (ארבעה שצריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים).
-
בתפילת שחרית: אנו אומרים אותו בכל יום (למעט שבתות, חגים וערבי חגים, בהם לא הקריבו קורבן תודה כי הוא כלל חמץ).
2. בראי הדמויות שסקרנו:
-
אדמו"ר הזקן (חב"ד): המזמור פותח במילים "הריעו לה' כל הארץ". בחב"ד מדגישים שהתודה אינה רק רגש, אלא ביטול העצמי (מודה = מודה על האמת). אדמו"ר הזקן מסביר שהודיה ושמחה הן הכלים היחידים שדרכם ניתן "לפרוץ" את המחסומים של הנפש הבהמית.
-
הרב קוק: עבורו, "מזמור לתודה" הוא ביטוי לאופטימיות הקוסמית. הוא ראה בעולם מקום של טוב מוחלט, והאמין שעל ידי אמירת תודה אנו מתחברים ל"נשמת העולם" ששואפת תמיד להיטיב.
-
החפץ חיים: הדגיש מאוד את עניין הברכה וההודיה כתיקון ללשון הרע. "מי שפיו רגיל להודות ולהלל, לא יהיה רגיל לקטרג ולגנות". הוא ראה בתודה כלי לחיזוק האמונה בהשגחה פרטית.
-
הרבי מלובביץ': הרבי נהג להדגיש את הפסוק "עבדו את ה' בשמחה". הוא טען שהשמחה והתודה הן הדרך המהירה ביותר להביא את המשיח, כי הן מראות שאנו סומכים על הקדוש ברוך הוא בלב שלם.
מילות המזמור ומשמעותן:
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ. (ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה: בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. (ג) דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים: הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. (ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה: הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ. (ה) כִּי טוֹב ה', לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ.
3. נקודה למחשבה (מתורת החסידות):
כתוב במדרש ש**"לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים, וקורבן תודה אינו בטל"**. מדוע? כי בעולם מושלם לא יהיו חטאים (ולכן לא יהיו קורבנות חטאת), אבל הצורך להגיד "תודה" על עצם הקיום ועל הטוב האלוקי רק ילך ויגדל.
האם תרצה שאצור לך תמונה אומנותית המשלבת את פסוקי המזמור עם מוטיבים של ירושלים או אור?
