תיאור
רבי יוסף חיים מבגדאד (1833–1909), המכונה ה**"בן איש חי"** על שם ספרו המפורסם, היה המנהיג הרוחני הבלתי מעורער של יהדות בבל (עיראק) ואחד הפוסקים והמקובלים הגדולים ביותר בדורות האחרונים.
הוא נחשב למקבילו המזרחי של ה"חפץ חיים" מבחינת השפעתו העממית, אך שילב במשנתו עומק קבלי יוצא דופן.
1. השילוב בין פשט לנסתר (הלכה וקבלה)
החידוש המרכזי של הבן איש חי היה הכנסת מנהגי הקבלה (בעיקר לפי שיטת האר"י) לתוך ההלכה היומיומית של האדם הפשוט.
-
ספרו "בן איש חי" בנוי לפי פרשות השבוע. בכל פרשה הוא פותח בדרשה עמוקה על פי הקבלה, ולאחריה מביא הלכות מעשיות.
-
הוא האמין שההלכה צריכה להיות "מתובלת" בסודות התורה כדי להעניק לאדם חיות רוחנית.
2. "דרשן בחסד עליון"
הוא היה ידוע בכושר הדרשה המופלא שלו. מדי שבת היה דורש במשך שעות בבית הכנסת הגדול בבגדאד בפני אלפי אנשים.
-
דרשותיו היו מלאות במשלים, סיפורים ודברי מוסר שנגעו לליבם של משכילים ופשוטים כאחד.
-
רבים מהמשלים הללו קובצו בספריו (כמו "נפלאים מעשיך").
3. הקשר לארץ ישראל
למרות שחי בבגדאד, ליבו היה בירושלים.
-
הוא תמך רבות במוסדות התורה בארץ ישראל ושלח כספים רבים לחיזוק היישוב היהודי.
-
בהשפעתו ובתרומתו הוקמה ישיבת המקובלים המפורסמת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים (הקרויה על שמו).
-
הוא הקפיד להדפיס את ספריו דווקא בירושלים כדי לקיים את הפסוק "כי מציון תצא תורה".
4. פוסק רב-תחומי
הבן איש חי כתב עשרות ספרים בכל תחומי התורה:
-
שו"ת תורה לשמה: תשובות הלכתיות עמוקות.
-
בן יהוידע / בניהו: פירושים על אגדות חז"ל בתלמוד.
-
לשון חכמים: תפילות ותיקונים על פי הקבלה.
השוואה בין הבן איש חי לרב עובדיה יוסף:
זהו אחד המפגשים המרתקים בעולם ההלכה הספרדי:
-
הבן איש חי פסק פעמים רבות כדעת האריז"ל (קבלה) גם כשזה נגד השולחן ערוך.
-
הרב עובדיה יוסף, שהעריץ את הבן איש חי, חלק עליו בנקודה זו וטען שיש לחזור לפסיקה המקורית של מרן השולחן ערוך (הפשט), ולכן כתב את סדרת ספריו "הליכות עולם" כהערות על הבן איש חי.
מילת מפתח: "רב פעלים"
זהו גם שם אחד מספריו המפורסמים, והוא מתאר במדויק את אישיותו: אדם שפעל ללא הפסקה בכתיבה, בהנהגה, בדרשנות ובצדקה, והעמיד דורות של חכמים שהמשיכו את דרכו עד ימינו.
משל הציפור והכלוב (על הנשמה והגוף)
הבן איש חי סיפר על מלך שהייתה לו ציפור נדירה, יפהפייה ובעלת קול ערב מאין כמוהו. כדי לשמור עליה, בנה לה המלך כלוב מזהב משובץ באבנים טובות, והניח לה שם את המאכלים המשובחים ביותר.
חלפו ימים, והציפור הפסיקה לשיר. היא עמדה עצובה בפינת הכלוב, כנפיה שמוטות והיא בקושי אכלה. המלך היה מודאג מאוד וקרא לחכם מחכמי הממלכה. החכם הסתכל על הכלוב המפואר ואמר למלך: "אדוני המלך, הכלוב שלך אמנם יקר מאוד, אבל הציפור מרגישה בו רק את הסורגים, לא את הזהב. היא זוכרת את השמיים".
החכם הציע פתרון: "בנה לה כלוב רחב בהרבה, ובתוכו שתול עצים ופרחים דומים לאלו שביער. תן לה תחושה שהיא במקומה הטבעי, והיא תחזור לשיר". המלך עשה כך, והציפור חזרה לצייץ ולשיר בשמחה.
הנמשל והמסר של הבן איש חי:
-
הציפור היא הנשמה של האדם.
-
הכלוב הוא הגוף והעולם הגשמי.
-
המסר: האדם יכול להעניק לגוף שלו את כל תענוגות העולם (זהב, כסף, אוכל טוב), אבל אם הנשמה תרגיש שהיא ב"מאסר", היא תהיה עצובה. כדי שהנשמה תפרח, האדם צריך ליצור לעצמו "סביבה רוחנית" – לימוד תורה, מעשים טובים ותפילה – שמרגישים לנשמה כמו המקום הטבעי שלה בשמיים.
המחלוקת המפורסמת: הבן איש חי מול הרב עובדיה
זהו אחד העימותים המרתקים והמכבדים ביותר בתולדות ההלכה:
-
גישת הבן איש חי: הוא פסק שיהודי ספרד (בעיקר בבבל) צריכים לשלב את פסק השולחן ערוך יחד עם הקבלה (הסוד). אם האר"י הקדוש אמר לעשות משהו מסוים, גם אם הוא לא מופיע בשולחן ערוך, יש לנהוג לפיו.
-
גישת הרב עובדיה יוסף: הוא טען שבארץ ישראל "קבלנו הוראות מרן" (רבי יוסף קארו). לשיטתו, אין לערבב קבלה בתוך ההלכה הפסוקה לציבור הרחב. הוא רצה ליצור קו הלכתי אחיד, פשוט וברור שמבוסס על ה"נגלה" בלבד.
דוגמה קטנה: האם בברכת "בורא פרי העץ" יש לעמוד או לשבת? הבן איש חי העדיף עמידה על פי כוונות מסוימות, בעוד הרב עובדיה פסק שאין בכך צורך לפי עיקר הדין.
