תיאור
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (1838–1933), המכונה ה**"חפץ חיים"** על שם ספרו המפורסם, היה אחד מגדולי התורה והנהגת הציבור היהודי בדורות האחרונים. הוא נחשב לסמל של ענווה, צדקות ושמירת הלשון.
בניגוד לרב קוק (ההוגה המיסטי) או לאדמו"ר הזקן (הפילוסוף החסידי), החפץ חיים התמקד בעיקר בהנגשת ההלכה ובתיקון המידות המוסרי והחברתי של עם ישראל.
1. מהפכת "שמירת הלשון"
לפני החפץ חיים, איסורי לשון הרע נתפסו בעיקר כנושא של "מידת חסידות" או מוסר כללי. בספרו "חפץ חיים" (1873), הוא עשה דבר מהפכני:
-
הוא ריכז את כל הדינים הקשורים לדיבור (לשון הרע, רכילות, הונאת דברים) והפך אותם למערכת הלכתית מחייבת ומפורטת.
-
הוא טען ששנאת חינם ודיבור אסור הם המעכבים העיקריים של הגאולה.
-
שמו של הספר נלקח מהפסוק בתהילים: "מִי הָאִישׁ הַחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע".
2. המשנה ברורה: ה"קוד" של היהדות האשכנזית
מפעלו ההלכתי הכביר ביותר הוא ה**"משנה ברורה"** – שישה כרכים המפרשים את חלק "אורח חיים" בשולחן ערוך (הלכות יומיום: תפילה, ציצית, שבת וחגים).
-
המטרה: לאפשר לכל יהודי לדעת את ההלכה הפסוקה למעשה, תוך סיכום דעות האחרונים.
-
עד היום, ה"משנה ברורה" הוא ספר הפסיקה המרכזי והמחייב ביותר עבור הציבור הליטאי והדתי-לאומי.
3. הנהגה ציבורית וענווה
למרות שלא כיהן כרב רשמי של עיר (הוא התפרנס מחנות מכולת שניהלה אשתו כדי לא להתפרנס מהתורה), הוא הפך ל"חפץ חיים של כלל ישראל":
-
אגודת ישראל: היה ממייסדי התנועה ומהמנהיגים הרוחניים של "מועצת גדולי התורה".
-
חינוך בנות: הוא נתן את הגיבוי ההלכתי המכריע להקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, צעד שנחשב למהפכני בזמנו.
-
ענווה: עשרות סיפורים נפוצו על פשטותו, על כך שחי בבית צנוע וסירב לקבל גינוני כבוד.
4. הציפייה למשיח
החפץ חיים היה ידוע בציפייה המוחשית שלו לגאולה בכל רגע. הוא אף חיבר ספר בשם "ליקוטי הלכות" העוסק בדיני עבודת המקדש (קודשים), מתוך אמונה שעל הכהנים להתכונן וללמוד את עבודתם לקראת בוא המשיח.
השוואה מהירה: שלושת המאורות שציינת
סיפור מפורסם:
מסופר שתייר אמריקאי עשיר הגיע לבקר את החפץ חיים בראדין והופתע לראות שביתו כמעט ריק מרהיטים – רק שולחן, ספסל ומיטה. שאל האורח: "רבי, איפה הרהיטים שלך?" ענה לו החפץ חיים בשאלה: "ואיפה הרהיטים שלך?" השיב האורח: "אני? אני רק עובר אורח כאן". אמר לו החפץ חיים: "גם אני".
